ניצן פרידמן – ממטופלת למטפלת

לאחר צפייה בכמה פרקים של נינג'ה ישראל, קשה להתעלם מהיתרונות הספורטיביים של טיפוס על קיר בולדר. רבים מן המשתתפים בתחרות סיפרו כי הם מטפסים שנים, ומסתמן שזו הסיבה לשרירי הליבה המפותחים שלהם.

אני לעומת זאת הגעתי לקיר הטיפוס במטרה שונה, פחות פיתוח הגוף ויותר פיתוח הנפש.

מי שמכיר אותי יודע עד כמה אני היפראקטיבית, ישיבה בכיתה בשקט והקשבה למורה היוו עבורי קושי מאז ומתמיד. כבר כילדה טופלתי בריטלין, בריפוי בעיסוק, נעזרתי במורים פרטיים וזכיתי לשלל התאמות במשך כל שנות לימודי בבית הספר.

כשהגעתי ללימודי התואר הראשון גיליתי שהמוסדות להשכלה גבוהה אינם סבלניים לבעיות קשב וריכוז כמו בתי הספר, ושכעת עליי להתמודד עם קשיי הלמידה בעצמי אם ברצוני לסיים את התואר.

הפתרון עבורי היהקיר הטיפוס.

אחרי שעה של טיפוס יכולתי לשבת וללמוד בנחת וברוגע, ולכן התמדתי לאורך כל התואר ללכת באופן קבוע לקיר הטיפוס על מנת לפרוק אנרגיה ובנוסף לבלות עם חברים.

קיר הטיפוס מושך אליו אנשים איכותיים אשר נהנים לעשות ספורט באופן קבוצתי אך פחות בצורה תחרותית ולכן מהר מאוד הפך קיר הטיפוס למסגרת חברתית עבורי. גם לאחר מעבר דירה לעיר אחרת, המקום הראשון אליו הלכתי היה הבולדר המקומי, בכדי לפרוק מתח מהמעבר וכמובן להתחבר עם קבוצת מטפסים חדשים.

תוך כדי לימודי התואר השני בריפוי בעיסוק הבנתי שעליי לעשות משהו עם תחביב הטיפוס שלי. אם הספורט הזה עשה לי כל כך טוב וכל כך עזר לי בהתמודדות האישית עם הפרעות הקשב והריכוז, הוא בוודאי יכול לעזור גם לאחרים בפתרון בעיות שונות. וכך במהלך הלימודים בניתי תכנית עם שלבים מסודרים המשלבים בין ריפוי בעיסוק לטיפוס טיפולי.

כיום אני מנחה קבוצות מכל סוגי האוכלוסיה, ילדים מגיעים ולומדים כיצד לחזק את עצמם פיזית, מנטלית וחברתית הודות לבולדר. הקבוצות מלוות בצוות מדריכות בניהן גם מדריכות רגשיות שמסייעות גם לילדי חינוך מיוחד למשל, להיות חלק מהקבוצה.

כך שאני הפכתי לנינג'ה ממש במקרה וזכיתי להפוך את התחביב שלי למקצוע, ובעצם גיליתי ספורט שכל כך יכול לעזור למרות שעד כה מעטים חשבו עליו כספורט טיפולי.