טיפול בעזרת קיר טיפוס בילדים עם DCD

מה הוא DCD

DCD הינה הפרעת קואורדינציה התפתחותית. ילדים הסובלים מהפרעה זו לרב יכונו מסורבלים או "קלאמזים" כיוון שההפרעה מקשה עליהם לשלוט בגופם. הפרעה זו באה לידי ביטוי לרב בבעיות מוטוריות או קושי בשמירה על שיווי משקל. לעתים הפרעה זו מאובחנת כ– ADHD, או כלקות למידה אולם מדובר בהפרעה שונה.

אבחון DCD

ישנן מספר התנהגויות אשר מצביעות על הפרעת DCD. על מנת לאבחן בצורה המדויקת ביותר נעזרים המטפלים בשאלונים, בתצפיות קליניות (בדיקת מנח עמידה עם ילקוט למשל), בשיחה עם הורים, גננות ומורים. נבחנת עצמאות הילד בחיי היומיום, פעילותו בשעות הפנאי, מצבו הרגשי ומצבו הלימודי. רק לאחר האבחון ייבנה אופן הטיפול המתאים ביותר עבור הילד.

טיפול בDCD

כיום משרד החינוך מטפל בילדים המאובחנים עם DCD במרפאות הריפוי בעיסוק. עיקר הטיפול מטרתו הקניית יכולות בסיסיות לילדים אלה על מנת שיוכלו בעתיד להשתלב בחברה, בחיי הקהילה ובשוק העבודה. חשיבות עליונה ניתנת להכוונת הילדים לעצמאות החיי היומיום. הטיפול נעשה על ידי למידה ומשחק דרכם הילדים לומדים ויסות חושי וכישורים חברתיים. הם חווים הנגשה של הסביבה, של חומרים ושל ארגונומיה אשר מסייעת להם להתמודד עם ההפרעה. ההמלצה היא כמובן לטפל בילד באופן רציף, כמה פעמים בשבוע ביחידים ובקבוצות על מנת להתקדם ולשפר את יכולותיו.

בנוסף על הטיפול להמשיך גם בבית, על ההורים ללמוד דרכי התמודדות ולהתאים את הסביבה על מנת לסייע לילדם לבצע משימות שונות. בנוסף תעורב גם המסגרת החינוכית בה נמצא הילד, בית ספר או גן על מנת להתאים אליו את הסביבה ו לאפשר לו תפקוד יעיל בפעולות יומיומיות ובאסטרטגיות התמודדות עם קשיים.

ייחודיות הטיפול בDCD בעזרת קיר טיפוס

טיפול בילדים עם DCD בקיר טיפוס מתברר כפתרון אפקטיבי במיוחד. הטיפוס משלב חשיבה ותכנון ביחד עם פעילות פיזית ואתגר מוטורי. זו פעילות הנעשית ביחידיםזאת אומרת שהילד נמצא לבדו ויש לו את הזמן לעצור, לחשוב ולתכנן את צעדיו הבאים ואז לבצע את הפעולה בעצמו. ההצלחה מחזקת מאוד את הילדים ומוכיחה להם כי יש ביכולתם לפעול ולהצליח גם בפעילות מוטורית מאתגרת, פעילות שבה חוו כישלונות עד כה.

מקרה לדוגמה בבולדר חיפה

לבולדר חיפה הגיע בשנה שעברה ילד צעיר, הלומד בבית ספר יסודי בעיר ומאובחן עם הפרעת DCD. מדובר בילד מחונן, בעל יכולות קוגניטיביות טובות אולם הבעיות המוטוריות שלו דחקו אותו הרחק מחבריו לכיתה. הוא לא נבחר בשיעורי ספורט, והיה תמיד בעל תדמית של "הילד המסורבל", דבר שפגע בו מאוד מבחינה חברתית.

לאחר האבחון החל הילד בטיפול המסורתי במרפאת ריפוי בעיסוק, שם למד לבצע פעולות יומיומיות ולתקשר בצורה טובה יותר עם חבריו לכיתה. אולם הוא התקשה להתנער מאותה התדמית שדבקה בו.

ואז הגיע הילד לטיפול בקיר הטיפוס בחיפה, ושם הגיע השינוי אליו ייחל כל כך הרבה זמן. במשך שלושה חודשים בלבד התקדם הילד התקדמות שהייתה לוקחת לו שנה בקליניקה.

נראה שיפור בביצוע משימות יומיומיות, שיפור ביכולות מוטוריות ובעיקר שיפור בהערכה העצמית של הילד. פתאום הוא מתמודד עם הצלחות במקום עם כישלונות, הוא מצליח לבצע דברים בעצמו, דברים שהוא לא האמין שיצליח. הילד התחזק פיזית ונפשית הודות לטיפול בבולדר.